Search

המצב הכלכלי פוסט קורונה לפי הפתרון הבינארי

Updated: 7 days ago

הפתרון הבינארי - ניתוח המצב הכלכלי פוסט קורונה


מודל הפתרון הבינארי תומך בפתרון דילמות, יישוב מחלוקות וגיבוש רצון קולקטיבי בקהילות. למי שמעוניין לפתור, מאפשר המודל, בכל פעם, בחירה בין שתי אפשרויות בלבד. עד לקבלת החלטה אופרטיבית. הניתוח הבינארי לא נועד כדי להוכיח את צדקתה של העמדה הנבחרת, אלא רק כדי לאפשר למי שרוצה לבחור עמדה ולגבש דעה באופן אישי ללא השפעה חיצונית לקבל החלטות ולפעול באופן יעיל וענייני במצבים של חוסר וודאות. בחירה באחת משתי האפשרויות, לפי נטיית הלב, אינה שוללת את הלגיטימציה של האפשרות השניה, היא רק מאפשרת לגבש את הרצון הקולקטיבי במקרה של חילוקי דעות. גם אם המחלוקת היא בינך לבין עצמך. כשמדובר במחלוקת בין שניים או יותר, השימוש במודל מאפשר גיבוש הסכמות, כולל על שינוי האופן שבו יגובשו ההסכמות.


הקורונה תפסה את העולם במסלול צמיחה של הרשתות החברתיות (WEB2) ועם שאלות בלתי פתורות הנוגעות להשפעה החברתית-כלכלית שהמודל הכלכלי שלהן מעלה: הפקעת הבעלות על המידע, פייק ניוז והשפעתו בתקופת בחירות, הגדלת רייטינג על ידי ליבוי פערים ושנאות, כיבוש הזמן של ילדים ונערים לטובת מסרים שיווקיים שנועדו להגביר את הדרישה להוצאות וקניות, הגדרת יעדים ושאיפות לפי טרנדים שמובילים ידוענים תמורת תשלום, ועוד. לפני הקורונה לא רק שלא היה פתרון לבעיות אלה אלא היה ספק אם כלל יש צורך לפתור אותן. הרשתות איפשרו השפעה של מיעוט חזק הולך ומתמעט על רוב חלש הולך ורב.


ההתייחסות של המדינות לקורונה, נבעה בעיקר מהמצוקה של השירותים הרפואיים להתמודד עם הסטטיסטיקה. הדבקה המונית בזמן קצר גורמת לכך שכמות הסיבוכים גדלה (למרות ששיעור הסיבוכים לא משתנה). התסכול של עובדי מדינה נבע מכך שהמדינה לא הצליחה לספק מספיק כוח אדם מיומן ושירותי החייאה לכל מי שהיה זקוק לכך הוא מכמיר לב ומעורר מצוקה והזדהות. אבל, אילו היה די כח אדם ומכשור רפואי, מספר המתים לא היה משתנה אלא רק מחולק לאורך זמן ומשוייך אולי לגורמי מוות אחרים כמו מחלות זקנה אחרות. כך או כך המצוקה היתה גדולה מאוד.


לאחר ההלם הראשוני מעוצמתה של התופעה, הגיעה התחושה המיוחדת והמוזרה שליוותה את הסגרים. בעיקר את הסגרים ההרמטיים. לפתע פתאום, כל מה שהגוף האנושי ידע על כלכלה ועבודה השתנה. כבר בימים הראשונים של הסגר היה ברור - כשכולם בבתים ואף אחד לא הולך לשום מקום, אין מה למהר, כי לא נפסיד שום דבר. או כמו שלמדנו לכנות את התופעה נעלם פומו (FOMO - Fear Of Missing Out). לצד המצוקה הצלחנו לחוש לרגע תחושה שגורמת לגוף לרצות לחזור אליה וגורמת לנפש אכזבה מרה כשמתברר שיש לחזור למרוץ עם סיום הקורונה.


בדרך כלל איומים חיצוניים שעומדים בפני מדינות מאחדות את אזרחיהן במלחמה נגד האויב החיצוני. במקרה של הקורונה האויב החיצוני הגדיל את הפערים בין קבוצות האוכלוסיה וחידד את הבדלי הגישות. ככל הנראה בגלל שכל קבוצה הפילה את האשמה במצב על הקבוצה האחרת. מדינות הומוגניות המודדו עם המצב טוב יותר. כך למשל שוודיה המעיטה במגבלות וסיפקה מכונת הנשמה לכל מי שחסר לו אוויר בגלל הקורונה.

התחושות האישיות בתקופת הקורונה נעו בין חרדה קיומית לגילוי של תחושות נעימות חדשות שלא היו מוכרות למבנה הכלכלי המודרני הבנוי על מרוץ תחרותי להישגים. כך קרה בכל העולם. בישראל, חוסר הומגניות בחברה והבחירה באסטרטגיה של תחרות חברתית וכלכלית, השפיעה על האפקטיביות של שיתוף הפעולה בין קבוצות שונות בתוך המדינה להתמודדות יעילה עם הקורונה.


במישור האישי, המוטיבציה להשתתף בתחרות ירדה, וגרמה לירידה ברצון לעבוד, במקביל, תחושת הביטחון שאפשר לסמוך על המדינה שתתמוך בעת משבר ירדה גם היא, ולמעשה השפיעה גם על האמון שיש לאזרחים בשיטות הממשל הקיימות. הפארסה של ריבוי מערכות הבחירות בישראל בהפרש של מספר חודשים הוא ביטוי למבוי סתום מבחינה חברתית - כלכלית, וגם לחוסר מנהיגות, ולאיבוד האמון במנהיגות ובשיטה לבחירת המנהיגים.


העובדה שאזרחי ישראל מחולקים בין ימין ושמאל כמו התפלגות נורמלית - חצי מימין וחצי משמאל, עשויה להעיד שהבחירה בין ימין ושמאל היא אקראית. אמנם בשולייים יש כאלה שבחירתם מובהקת. אבל במרכז הבחירה נזילה ואקראית. ייתכן שהדבר נובע מכך שהגדרות המדיניות של המפלגות אינה ברורה. למשל, כאשר כוכבי הצבא עושים שופינג בין המפלגות השונות לפי הנדוניה, והסיכוי הגדול ביותר להגיע לכיסא, עולה השאלה מדוע הם לא בוחרים לפי האידיאולוגיה? הם רק צריכים לקרוא את המצע, ולהחליט לאן להצטרף לפי המדיניות הנכונה בתחומי העניין של המדינה. אם זאת הדוגמא, איך אפשר לצפות שאזרח ממוצע (שאינו נמנה על הקיצונים בשולי הפעמון) יבחר עמדתו באופן מושכל או לפי ערכים.


שבירת האמון במסגרת המדינתית, בד בבד עם המשבר הכלכלי שגרמה הקורונה למשפחות רבות רבים גרמו לאזרחים רבים לעשות שינויים תעסוקתיים. להתפטר מעבודות שבפרספקטיבה נראו לפתע פוגעניות, להסס בקבלת עבודות חדשות, לשנות סדרי עדיפויות, ככלל הקורנה גרמה לירידה ברצון לעבוד ולהאטה אינהרנטית של קצב המרוץ על ידי משתתפיו, גם לאחר סיום הקורונה. אין צורך להסביר שהאטת קצב המרוץ משמעה סיכון למבנה הכלכלי. כמו סביבון, שיציבותו תלויה במהירות הסיבובים, כך גם כל מבנה כלכלי תלוי בתנועה של שירותים וסחורות. אלמלא התחושות הנעימות שהשאירה הקורונה היה ניתן לחזור לקצב המרוץ הרגיל מהר מאוד, אבל היה ברור שהפעם בהיעדר תקדים, לא ניתן לחזות את ההשפעה. לכן, האטת המרוץ החרידה ממנוחתם את המעוניינים בשימורו של המבנה הכלכלי הקיים, והחל מהיציאה מהקורונה, נאלצו המשקיעים לפתוח את הארנקים והזרימו מליארדים בעיקר להקמה ותחזוקה של מיזמים טכנולוגים, שאמורים להחזיר את הספינה של WEB2 למסלולה, במלא הקיטור.


אם כן, בעוד התמיכה המדינתית החלישה את ה- FOMO, ההון העסקי, ניסה להחיות אותו בהשקעות של מליארדים בעסקים שחלקם אולי הצדיק את ההשקעה, אבל ברובם לא היה אפילו שהות מספקת כדי לבדוק את איכות העסק ואת סיכויי ההחזר.


התוצאה היתה מרתקת. כדי להחזיר את העובדים לעבודה, ובעיקר את עובדי ההייטק, היה צריך להגדיל באופן משמעותי את התגמול והתנאים. במשך חודשים ארוכים, מצוקת גיוס משאבי האנוש רקדה וואלס עם משכורות עתק למי שהסכים לחזק ולתחזק את הספינה הכלכלית של טרום הקורונה, שביקשה לחזור להפליג בכוח מלא של מנועי השיווק של הרשתות החברתיות ונספחיהן.


דוגמא פנטסטית לנסיונות אלה היו יחסי הציבור סביב היישומים המסחריים של ה-NFT. הטכנולוגיה של ה-WEB3 שבמהותה מנוגדת למבנה הכלכלי הקיים וחותרת תחתיו, נשבתה במודלים כלכליים של כלכלת מותגים. בעלי עניין בשימור המבנה הקיים שיתפו פעולה במסעות יחצ מפוקפקים שמטרתם להעלות באופן מלאכותי את המחיר של נכס או שירות (למשל קוף דיגיטאלי) באופן הדרגתי עד אשר יבוא מישהו מבחוץ שיאמין לסיפור וירכוש את הנכס מבעלי העניין, רק כדי להעביר את הזמן עד שיאבד מערכו. וכמו תמיד מושפעי הרשתות החברתיות הגיעו, רכשו, ואיבדו את כספם.


עובדי ההיטק חזרו לאייש את מצלמות הזום במלא הכוח, תמורת משכורות עתק, שיפרו דיור בשכירות ובעלות, רכשו מכוניות חדשות, והגדילו את הביקושים לסחורות ושירותים. הגדלת הביקושים, כתמיד, גרמה לעליית מחירים ולהגדלה נוספת של הפערים החברתיים והכלכליים. בעלי החנויות בתל אביב מדווחים על עליה דרמטית בכמות פושטי יד, דרי רחוב, ומבקשי אוכל. המצוקה הגדילה עוד יותר את הגעגוע לתחושות הנעימות של הקורונה.


אבל, המשכורות הגבוהות לא הצליחו להעלות את פריון העבודה אלא רק את יוקר המחיה. פחות חשק לעבוד, פחות חינוך, פחות בריאות, פחות שירותים חברתיים. כמובן, רק למי שאין כסף לקנות שירותים אלה באופן פרטי. לא חלף זמן רב, עד שכספי ההשקעה נגמרים ולא נותר כסף להמשיך ולשלם לחלק גדול מעובדי ההייטק שנאלצים כעת לחזור בהם מהתחייבויות שלקחו ולהתאים את עצמם לרמת הוצאות נמוכה יותר.

התרסקות הבועה שיצרה הקורונה היא נדבך נוסף באבדן האמון של ציבור האזרחים במבנה המדינתי ובמודלים החברתיים והכלכליים הקיימים.


לגבי הנפילות בקריפטו, התשובה ברורה, כל עוד המודלים הכלכליים של הקריפטו יהיו שבויים בידי בעלי הון סופם של ההדיוטות המשתתפים במשחק להפסיד את כספם. רק כאשר יקומו פרוייקטים של DAO עם תוכן בעולם האמיתי שיעמוד כנגד הטוקנים, ניתן יהיה לתת ערך אמיתי ובא קיימא, גם אלה שניתנים לחלוקה (מטבעות) וגם אלה שלא (NFT). כיום כל המטבעות כולל הביטקוין מתקיימים רק מתוך הצורך של המשתמשים לרישום ערך חלופי למטבעות המדינתיים, שנובע במקור בעיקר מהצורך להתחמק מציות לחוקי המדינה. אבל כאשר תקום רשת קריפטו שתאפשר לחבריה להעביר פעילות מציאותית לפלטפורמת קריפטו רק אז תהיה וודאות שתוכל לקבל מוצרים ושירותים בעולם האמיתי בהתאם לרישום החובות והזכויות של חברי הקהילה ותהיה קיימות לטוקנים שאותה קהילה תנפיק.


לגבי ההמשך, אבדן האמון ביסודות השיטה עשוי לגרום לנסיונות למצוא פתרונות חלופיים ודרמטיים למבנה הכלכלי חברתי בכללותו, באופן שהמעורבות החברתית של המעוניינים בשינוי תגדל. ברור שהמעוניינים בשימור המצב הקיים יחזירו מלחמה שערה.


בעולמות הקריפטו הולכות ומשתכללות אפליקציות המאפשרות משטר אוטונומי של חברי הקהילה. משטר בו הרוב קובע ולא ההון קובע. כאשר מנגנוני הממשל והממשקים של ה DAO יאפשרו לחברי קהילה להתאגד באופן מבוזר ואוטונומי בקלות ובמהירות באמצעות חוזים חכמים, תשתנה המגמה, וניתן יהיה לעצב מחדש את התודעה הלאומית, לחלק את המשאבים באופן יעיל, לייצר פעילות חברתית וכלכלית בת קיימא המבוססת על טכנולוגיה קהילתית מבוזרת הנשענת על אמון חבריה שהיא מייצרת את הרצון הקולקטיבי האמיתי, אז ניתן יהיה לעבור ממשטר פוליטי שבו רק ההון קובע למשטר שבו כל קול קובע. '


תפיסת מנהיגות שמאדירה את יכולותיו של המנהיג להוביל את חברי קהילתו נשענה עד היום על מנהיגים שסברו שהם יודעים לקבל החלטות טובות יותר עבור קהילתם מכל אחד ואחת מחברי הקהילה, והקהילה תמכה בסברתם, ובחלק מהמקרים בצדק. מעת גילויו של הרצון הקולקטיבי באמצעות אפליקציות DAO על רשתות בלוקצ'יין, אין עוד קיום למנהיגות מסוג זה. גם אם יש מנהיגים שהחלטתם טובה יותר מכל אחד ואחת מהקהילה אין מנהיג שהחלטתו טובה יותר מהרצון הקולקטיבי. כאשר תבוזר הבעלות ברשתות החברתיות, הרצון הקולקטיבי של הקהילה, הוא לא יאפשר מניפולציות שישפיעו באופן לא הוגן על דעת החברים.


5 views0 comments

Recent Posts

See All